בא לי לדבר איתכם היום על נושא שאנחנו כחברה (Society לא Company) לא אוהבים לדבר עליו והוא המוות או יותר נכון – החיים אחרי המוות.
אל חשש – אני לא מתכוון להיכנס לשאלות פילוסופיות או אתאיסטיות כמו מהי מהות החיים, האם יש גיהנום או גן אדם או גלגולי נשמות וכדומה, אבל אני בהחלט רוצה לדבר על טכנולוגיה והחיים שאחרי המוות או יותר נכון – איך והאם טכנולוגיה יכולה לעזור לנו להנציח את אהובינו? את עצמנו?
ראשית – איך הגעתי דווקא לנושא הזה?
בשבוע שעבר נתקלתי באתר מדליק שהוקם על ידי החבר׳ה ב-AI21Labs, האתר נקרא https://ask-rbg.ai ומה שהוא עושה זה דבר דיי פשוט:
יש לך שאלה? אתה יכול להקליד אותה באתר ולקבל בתגובה מה סביר ששופטת ביהמ״ש העליון האמריקאית המנוחה רות ביידר גינצבורג הייתה עונה על השאלה שלך.
איך הם עשו את זה?
הם לקחו את כל פסקי הדין שלה, חוות הדעת, ראיונות וכו׳ מ 27 שנות כהונתה בביהמ״ש העליון האמריקאי (כיהנה מ-1993 עד פטירתה ב-2020 בגיל 87!) ואימנו מודל NLP על המנוע שלהם (Jurassic-1) שיענה בהתאם ״לענות בשמה״. מעבר לרעיון המגניב בהחלט ולתוצאות המפתיעות לטובה שקיבלתי, זה חיזק אצלי תובנה שאני מתהלך איתה כבר לא מעט חודשים והיא – שלא מדברים ולא עושים מספיק חדשנות בכל הנוגע למוות וזה חבל מאוד. הטריגר שגרם לי לחשוב על זה הרבה בשנה האחרונה הוא שני הילדים הבוגרים שלי (יש עוד אחד אבל הוא תינוק ולא ממש מדבר דברי טעם עדיין) בני ה-6 ו-8 שהתחילו לשאול אותי הרבה בשנה האחרונה על סבתא שלי (שאני מזכיר לא מעט והיתה חשובה ומשמעותית בחיים שלי עד שנפטרה כשהייתי בן 12) ולפני כמה חודשים הם שאלו אותי בצורה הכי נאיבית (כמו שרק ילדים יודעים) ״למה אנחנו לא יכולים להכיר את סבתא מלכה?״ (זה היה שמה של הסבתא המדוברת – מלכה) ומאז השאלה הזו – ״למה לא?״ מנקרת לי בראש. היא רק התעצמה כשראיתי פרק על חיים אחרי המוות בנטפליקס וממש ישבה עלי כל הלילה כשראיתי אתמול את הראיון עם משה נוסבאום (ראיון מרגש ואיש מעורר השראה, שיבדל לחיים ארוכים).
תחשבו על זה:
יש היום מודלים של עיבוד שפה טבעית (NLP) כמו אלו של AI21LABS, OpenAI ואחרים שאתם יכולים ״לזרוק״ לתוכם הרבה טקסטים, הקלטות וכו׳ ולקבל בחזרה את האפשרות להתכתב / להתייעץ עם מישהו יקר לכם שאיבדתם
יש תוכנות (כמו Unreal, Unity ואחרות) שמאפשרות לייצר אווטארים ריאליסטיים לחלוטין מתמונות ווידאוים, כולל תנועת שפתיים (עם כל מיני תוספים) וכו׳
יש מודלים שיודעים לקחת כמה דק׳ של הקלטות סאונד ולייצר את הקול של האדם שדיברה בצורה כמעט מושלמת
תחברו רק את שלושת הדברים האלו ותקבלו שבעוד זמן לא ארוך (ברמת השנה – שנתיים אולי קצת יותר) תוכלו (אם תירצו) להיכנס לסמארטפון ולדבר עם מישהו יקר לכם שנפטר (לא רק לכתוב לו, אלא ממש לעשות איתו FaceTime או זום) או אולי אפילו להיפגש איתו ב-VR או לשבת איתו לקפה וירטואלי בסלון ב-AR…
אני בכלל לא מדבר על העתיד הרחוק שבו אולי נוכל ממש ״לגבות״ את המוח של מישהו לפני שהוא נפטר או נפגע ולהעביר אותו לגוף אחר או ״להדפיס״ לו גוף אחר, אלו דברים עתידניים שאולי יקרו בעוד עשורים, אני מדבר על לייצר סוג של ״זהות דיגיטלית ניצחית״ לכל אחד ואחת מאיתנו בעוד שנים בודדות מאוד.
כמובן שיש המון שאלות אתיות שעולות סביב הנושא (וגם פערים טכנולוגיים שככה״נ יפתרו ככל שהשנים תחלופנה) וכמובן שלא לכולם תהיה את אותה הפתיחות לשתף פעולה עם דבר כזה (זה דיי ״מקריף״ כשחושבים על זה בפעם הראשונה), אבל אני בטוח שיש המוני א.נשים ברחבי העולם אם לא יותר שהיו מוכנים לאמץ את זה בשתי ידיים כדי להחליף עוד כמה מילים עם בן או בת זוג שאיבדו, עם הורה או ילד וכדומה.
זה גם נכון שלמוות ולסופיות שלו יש גם הרבה צדדים יפים, יש שטוענים (ואני חושב שהם צודקים) שהמוות הוא מה שגורם למהות החיים, שאם לא היה מעל כולנו ״שעון חול״ לא היינו זזים, לא היינו יוזמים, לא היינו אוהבים, לא היינו חווים – כי בשביל מה? יש זמן… לא בכדי חכמים וגדולים ממני דיברו בשבחו של המוות – סטיב ג׳ובס אמר ש ״המוות הוא כנראה ההמצאה החשובה ביותר של החיים. הוא סוכן ההתייעלות של החיים. הוא מסיט הצידה את הישן ומפנה מקום לחדש…״, גם סוקרטס טען ש ״המוות עשוי להיות הגדול מכל הברכות האנושיות״.
אבל אולי בזכות הטכנולוגיות האלו (AI ו-NLP ומידול תלת מימדי ריאליסטי ויכולות עיבוד ואלו שעוד יבואו) נוכל לא לבטל את המוות לחלוטין ולפגוע בחשיבות שלו, אלא ״רק״ להפוך אותו למשהו סביל יותר, ז״א- לייצר מוות שהוא סופני מבחינת היכולת שלנו לחיות אבל לא סופני מבחינת היכולת של כל מי שמסביבנו ואחרינו לחוות אותנו. זה יהיה טוב לאוהבינו, זה יהיה טוב לאנושות (המוחות והדעות של אותם א.נשים לא יעלמו מהעולם ו״קולם ישמע״ בצורה כזו או אחרת).
ולסיום הלכתי לשאול את השופטת מה היא חושבת על הנושא? זה מה שכתבתי לה:
?Do you think that creating a digital representation of someone after his death is a good idea
וזהו הייתה תשובתה:
Well, we’re going to find out. It’s probably going to be possible within the next year or so. But then I think there’s also going to be questions of accuracy. I think we may be running into the risk of producing something that looks like the person, but really isn’t the person in some important way
