בלאומי פרטנרס מבינים, את מה שהבינו הרוכשים של סונול (דודי ויסמן + קבוצת משקיעים), הרוכשים של דור אלון (מוטי בן משה) והרוכשים של דלק (אבי לוי + אורי מנצור) – העולם הולך לקמעונאות בתצורות שונות וגמישות ובעולם כזה יש חשיבות מכרעת לפריסה גיאוגרפית (לטובת last mile) ולכמות גדולה של נגיעות בלקוח – חברות דלק מספקות את הדברים הללו – יש להן פריסה מצוינת של חנויות ברחבי הארץ, הן פתוחות ברובן 24/7 והן פוגשות מיליוני לקוחות בחודש בחזרתיות יחסית גבוהה.
האם זה ישתלם?
זה תלוי בין היתר בתפקיד שתחנות הדלק ישחקו (אם בכלל) בעידן של רכבים חשמליים – האם הן ימצאו את הדרך להמשיך להניע אליהן טראפיק או שהן לגמרי יסבו את עצמן לנקודות קמעונאות ולוגיסטיקה בפריסה מצוינת ואם הן יסבו את עצמן אז זה בוודאי לא יהיה רק לטובת אלונית / יילו / מנטה / סו גוד אלא מעין מיני מרכזים מסחריים (פתאום זה לא כזה ״לא סקסי״ לשים שם גם בתי קפה, מסעדות, חנויות בגדים וכדומה כי לא . יהיה דלק וריח וכו׳). מה שבטוח שהשנים האחרונות שהתאפיינו בהובלה יחסית של פז ונמנום של כל האחרים לא ישנו – ב-3 המתחרות הגדולות שולטים כרגע אנשים רעבים וחכמים שרוצים ״לקחת ביס משמעותי״ מהפוטנציאל שיש בתחום. הפוסט מתייחס בין היתר לכתבה הזו בכלכליסט
