בסופ״שׁ האחרון פורטנייט השיקה עוד מהלך מרגש במיוחד והפעם זה לא אריאנה גרנדה או זמר.ת מוצלחים אחרים, אלא שת״פ עם TIME Magazine שבמסגרתו הושק בתוך המשחק מוזיאון למורשתו של מרטין לוטר קינג, במוזיאון יש ציטוטים, תמונות ומידע על פועלו כנגד הפליית אפרו אמריקאים בארה״ב ועל קיר המוזיאון מתנגן וידאו עם הנאום המפורסם שלו – I Have a dream.
המהלך הזה מעלה בי כמה שאלות ותקוות:
1. הרי מזמן יש את הטכנולוגיה שתאפשר לילדים.ות שלנו ללמוד בצורה מעניינת יותר, אינטראקטיבית יותר ולא בצורה השבלונית, משעממת ולא רלוונטית שהם לומדים.ות בה היום (הבן שלי לומד היום כמו שאני למדתי וכמו שאבא שלי למד וכנראה פחות או יותר כמו סבא שלי וסבא רבא שלי למדו). למה אנחנו לא עושים בה שימוש? איך יכול להיות שכיתה שלמה של ילדים ב-א׳ או ב׳ צריכים לחכות 10-15 דק׳ עד שהמורה תכתוב על הלוח? למה היא כותבת על הלוח? למה יש לוח? (רציתי לרשום גם למה יש מורה, אבל תכל׳ס אני חושב שצריך מורה – אולי לא כזו, אבל כלשהי.ו). אולי במקום להיות ״אור לגויים״ בתחומים כמו תעשיות בטחוניות, סייבר התקפי והגנתי, Adtech ועוד כל מיני תעשיות לא סימפטיות (כמובן שיש גם הצלחות בתחומים יותר סימפטיים), הגיע הזמן הגיע הזמן שנהיה ״אור לגויים״ גם בתחום החינוך? מה עם איזה מיזם לאומי ללימודים ב-AR ו-VR? לכיתות אינטראקטיביות?
2. המהלך הזה הוא עוד דוגמה לפוטנציאל העצום שיש במטא וורס, שואלים אותי מאז המאמר האחרון שלי בנושא שפורסם גם בגלובס, ״מתי לדעתך יהיה מטא וורס?״ אז התשובה היא – הוא כבר התחיל, פורטנייט הוא התחלה, מיינקראפט זו התחלה, רובלוקס זו התחלה ואפילו טוויץ, פייסבוק, טוויטר ועוד – כל אלו התחלה. כמו שהאינטרנט לא התחיל ״במכה אחת״ אלא לבנה-לבנה, כמו שהאיקומרס לא התחיל ״במכה אחת״, כמו המובייל וכך הלאה – כך גם המטא וורס, הוא לא ״יהיה״ בנקודה מסוימת, הוא כבר כאן – כנראה שייקח לו כעשור בשביל להיראות יותר דומה למה שאני מדבר עליו, אבל ההתחלה שלו כאן בחברות שציינתי ובעוד רבות אחרות
3. להורים שבינינו, אני יודע שפורטנייט, מיינקראפט, רובלוקס וכו׳ נשמעים אותו דבר ונכנסים לקטגוריה הגנרית של ״ילדים תוקעים את הראש במסכים״, אבל אני יכול להבטיח לכם.ן שיש בעולמות האלו גם הרבה טוב, יצירתיות, כלים לעתיד, שיפור קורדינציה ומולטי טסקינג, עבודת צוות (והינה – גם קצת לימודי היסטוריה). כמובן שהכל צריך להיות (בטח לפני גיל 9-10) במינון ובבקרה. אנחנו לדוגמה לא נותנים לבכור שלנו לשחק כמעט בכלל פורטנייט (למעט אחת להרבה זמן אם יש שם איזשהו אירוע או משהו שאנחנו לא רוצים שהוא ירגיש שהוא מחמיץ), אבל אוהבים את מיינקראפט ואת היצרתיות שזה מפתח אצלו (מה שהוא בונה בגיל 8 והרעיונות שהוא מביא, אלו דברים שאני לא יכול להתחיל לחשוב עליהם בגילי המופלג), כמובן הכל במידה
אז סחתיין על פורטנייט ו-epic games, בסופ״שׁ הזה הם עשו עוד כברת דרך בכיוון הנכון.
נ.ב – בטח שאלתם את עצמכם ״מעניין איך הילדים והשחקנים בפורטנייט הגיבו למוזיאון ולנאום?״
אז התשובה היא – קומסי קומסה, חלק וודאי הקשיבו, התעניינו וכו׳ – אבל זה עדיין רחוק מאידיאלי. בפרזנטציה של epic games זה נראה כמו בלינק המצ״ב – כולם הולכים בעדינות בתוך המוזיאון, מקשיבים לנאום וסופגים ידע, אבל בפועל היו המון תלונות על כך ששחקנים עשו מחוות פוגעניות וכדומה, עד כדי כך ש-epic ביטלה את היכולת לעשות – emots (שזה סוג של הבעת רגשות מוחצנת מתוך זלזול באמצעות האווטר) באזור של המיצג. כאמור – הכיוון נכון, הביצוע עוד רחוק ממושלם, צריך קונטקסט למהלך כזה וצריכה להיות עקביות כדי שדבר כזה באמת ייצר אימפקט.
