כתבה יחסית רחבה של כלכליסט על המטא-וורס ובפרט שוק האופנה במטא-וורס. בגדול ובאופן מפתיע רוב הכתבה דיי מדויקת ומפורטת, אבל יש שם פסקה שאני חייב להתייחס אליה:
״לא קשה להבין מדוע הפעילות הכלכלית המדומיינת הזו נתקלת בסקפטיות, שלא לומר ביטול. הרי מדוע שהמונים ישלמו כסף כדי להחזיק בייצוג של מוצר וירטואלי שקל להעתיק אותו? אפילו אם יש NFT שמעיד על “ייחודיות”, למרבית האנשים לא אכפת מייחודיות של קבצים דיגיטליים או אם קיימת תביעת קניין על קבצים דיגיטליים. אדישות זו ל”מקוריות” או “בעלות” ניכרת, למשל, בתעשיית הורדת הסרטים הענפה. אף שמשתמשים יודעים שלסרט או הסדרה שהם מורידים למחשב האישי שלהם באופן פיראטי יש בעלים חוקיים, ושהקובץ הדיגיטלי שהם מורידים הוא רק עותק ולא המקור, לא אכפת להם״
ראשית ההקבלה לסרטים וסדרות היא ממש לא רלוונטית – שכן סרט או סדרה אנחנו צורכים חד פעמית לשימוש עצמי בלבד בעוד בגד (בין אם וירטואלי ובין אם לא) אנחנו צורכים בפרהסיה ואז נכנסים שיקולים של נראות, מעמד וכו׳. לשאול ״למה אנשים ישלמו על בגד מקורי במטא-וורס״ זה כמו לשאול ״למה מישהו ישלם על תיק מקורי של גוצ׳י 5,000$״, הרי באותו אופן אפשר לעשות חיקוי מדהים לתיק הזה ובכל זאת אנשים מרגישים סיפוק, מעמד, הכרה מזה שיש להם גוצ׳ מקורי ולא מזויף. ככה עובד ״מותג״. אם אכן המטא-וורס יהיה כמו שאנחנו מדמיינים אותו (ולדעתי הוא יהיה), ואנחנו נלך עם אווטארים לעבודה או להופעות, נשלב AR בחיי היום יום שלנו וכך הלאה – אז בהחלט יש היגיון ללבוש משהו מקורי מאשר מזויף, אותן נסיבות, אותם מניעים פסיכולוגיים כל הדברים האלו יפעלו גם אם אני הולך לעבודה עם אווטאר או להופעה או לדייט – אני רוצה שידעו שהאווטאר שלי לובש נייקי מקוריות, אני רוצה שמי שיבוא להתארח אצלי במשרד יראה ציור מקורי של אמן X או Y וכך הלאה – מי שאכפת לו מזה בעולם האמיתי, יהיה אכפת לו מזה גם בעולם הוירטואלי – אני לא רואה את ההבדל בכלל, נהפוכו – התופעה רק תתרחב והכוח של אותנטיות ושל מותגים (בין אם ״מסורתיים״ שיעברו לדיגיטל ובין אם חדשים שיוולדו בעידן המטא-וורס) רק יגבר.
מעבר לכך – כתבה לא רעה.
