לימודים לתואר – בזבוז זמן או קיק אופ ותשתית חשובה לעתיד?
בעוד שבועיים אני חוזר ללמד במוסד אקדמי (אחרי משהו כמו 7 שנים שלימדתי רק בקורסים והרצאות לגופים עסקיים ולא הייתי באקדמיה פורמלית, רק פה ושם כאורח) וזה הוביל אותי לחשוב מחדש מה הדעה שלי בנוגע ללימודים אקדמיים? (בשבוע שעבר הרצתי כמרצה אורח בסדנת פתיחת שנה לסטודנטים לתואר ראשון בבינתחומי וזה עוד יותר הציף את הנושא) האם זה סיפור יעיל בעידן של היום? או האם א.נשים כמו פיטר תיל ואחרים (שמשלמים כסף למי שהולך לפתוח סטארט אפ במקום ללמוד) שמעודדים לא ללמוד פורמלית צודקים?
והתשובה שעניתי לעצמי היא – זה תלוי! ראשית חשוב לזכור שנושא הלימודים האקדמיים בארה״ב לא דומה לזה של ישראל, בארה״ב הלימודים במוסדות לימוד נחשבים הם יקרים להחריד והיחס בין המקומות הפנויים לבין המועמדים הוא שערורייתי, אבל בואו נשים רגע את ארה״ב בצד, זה לא הנושא שאני רוצה לדבר עליו. אני רוצה לדבר על לימודים בישראל שהם לכל הדעות יחסית נגישים (יש אוניברסיטאות ומכללות במחיר זול יחסית, יש מערך מלגות לא קטן) השאלה היא האם זה כדאי? האם לבחור.ה בני 22-25 ״שווה לעצור את החיים״ או ״לדחות את הקריירה״ ל-3-4 שנים לטובת לימוד של תואר אקדמי בשיווק או מנהל עסקים או כלכלה או פסיכולוגיה או מדעי החברה וכך הלאה?
*** אני שם בצד מקצועות שמצריכים תעודה פורמלית כמו עו״ד, רו״ח, מהנדס או רופא (ובטח יש עוד כמה שלא ציינתי) למרות שגם שם אפשר לתהות האם זה מצריך ללמוד 4 שנים בשביל להיות רו״ח (מהניסיון האישי שלי – לימודית יכולנו ללמוד את מה שצריך ורלוונטי בחצי שנה וגם זה היה מרוח) או עו״ד אבל זה דיון אחר ***
…אז נחזור לנקודה
האם שווה ״לדחות את הקריירה״ כדי ללמוד תואר במחשבים במקום להתחיל לתכנת בסטארט אפ שמשווע לעובדים? האם נכון ללכת ללמוד שיווק במקום לנסות להתברג למקום עבודה שמעניין אתכם (אפילו בתפקיד סופר – סופר ג׳וניור) ולנצל את הזמן לצבור ניסיון?
התשובה היא – כן ולא. כן – זה שווה, לא – זה לא אומר שצריך לוותר על הניסיון והפרקטיקה המקצועי. יש משהו בתקופה הזו שצעיר.ה נמצאים ״בלימודים״ שעוטף אותם, שנותן להם סוג של ״פס״ מהעולם לכך שהם יכולים עכשיו לחפש כיוון, לחשוב, לתהות, להתלבט, לבנות תשתית, להתנסות (בלי ילדים, בלי משכנתא, בלי לחצי גיל, בלי חששות להיכשל ועם מלא ״טיפשות נעורים״ בריאה) וזה בעיני הקסם האמיתי של תקופת הלימודים (כמובן יחד עם הפן החברתי והגיבוש שלך כאדם בוגר ועצמאי וכו׳) לא החומר הנלמד בתואר עצמו (לצערי הרב במרבית המוסדות והמסלולים האקדמיים התואר לא קשור ולא תורם בשום צורה לפרקטיקה עצמה ואפילו לא מלמד לחשוב או מפתח חשיבה ביקורתית / יכולות למידה עצמית וכו׳). החשיפה לתחום והיכולת לעשות, לנסות, לתהות ולטעות תוך כדי התואר מבלי שהחיים ילחצו עלינו ״לקבל החלטות״ ולהתקדם קדימה. אז מה זה אומר? איך עושים את זה?
התשובה שאני עונה כששואלים אותי אם זה משתלם ללכת ללמוד או לא, היא – כן, זה משתלם, אבל בתנאי שאת.ה הולכים לנצל את ה-3-4 שנים האלו לטובת התנסות, לטובת העמקת ידע, לטובת תהיה מה אתם אוהבים לעשות? במה אתם טובים? לבחור.ה בני 22-25 שמתחילים את התואר ובוחרים נתיב בחיים אומנם יש יכולת יותר טובה מבעבר לעבור בין קריירות, אבל בין אם יעברו ובין אם לא לאורך השנים את התשתית ואת השורשים לכל השנים קדימה יש להם את ההזדמנות הכי טובה לבנות בשנים האלו של הלימודים (לא יודע אם זה משמח או מעציב אתכם.ן אבל מי שהיום בן 22-25 כנראה יעבוד לפחות עד גיל 70 וסביר להניח אפילו 75 עם העליה של גיל הפרישה, זה אומר שיש 45-50 שנה של קריירה שהרבה מאוד מהן נשענות בעיני על השנים של הצבא ושל התקופה של התואר).
בואו ניקח דוגמה של צעיר.ה בני 23 שהחליטו ללמוד מנהל עסקים ופסיכולוגיה במכללה למנהל, לפניהם יש 4 שנים של לימודים שחלק גדול מאוד מהם כנראה לא יתרום להם יותר מידי (לא בקריירה ולא בפיתוח כלים כא.נשים חושבים), אבל אם הם ינצלו את התקופה הזו כדי:
1. להיפגש, לדבר, לתחקר כמה שיותר א.נשים שעשו מסלול דומה לשלהם וסיימו. במה הם עובדים? מה התפקידים האלו אומרים? מה מעניין אותם שם ומה לא? מה הם חושבים שחבל שהם לא ידעו מראש? ומה חבל שהם לא למדו מראש?
2. להתנסות הלכה למעשה בעבודה, לעבוד בערבים באיזה חברת שיווק וחצי שנה אחרי זה לנסות אולי להתקבל למשרת התמחות איפשהו בניהול מוצר ואחר כך בקיץ בין השנים לנסות לפתוח איזה אתר איקומרס או לנסות להשתלב בהתמחות קיץ בחברת ייעוץ אסטרטגי וכו׳ וכו׳ (כמובן שאלו סתם דוגמאות, כל אחד צריך לנסות להתנסות ולהשתפשף בתחומים שנראים לו ״קצי חוט״ לדברים שמעניינים אותו.ה). כאשר פונקציית המטרה היא פשוטה – לצאת מהתואר כשאנחנו מבינים פחות או יותר במה אנחנו טובים ומה נקודות החוזק שלנו + מה עושה לנו טוב ולהכין את הקרקע הכי יציבה שאפשר להצליח ולפרוח בתחומים הללו.
החוכמה הגדולה בעיני היא למצוא את נקודת המקסימום של המפגש הזה (אני לא מאלו שמאמינים שאתה חייב לעבוד רק במה שאתה אוהב הכי הרבה ולא רק במה שאתה הכי טוב בו, החוכמה והקושי זה למצוא את הדבר הזה שאתה גם אוהב וגם טוב בו, זה מה שמייצר את ״הזיקוקים״ ויהפוך אותך להיות מצוין במה שאתה עושה)
3. תחפשו מנטורים, תנסו לעבוד במקומות שמעניינים אתכם.ן ועם א.נשים שמעניינים אתכם.ן בתחום כמעט בכל מחיר, גם אם זה בחינם (אני נגד להעסיק סטודנטים.ות בחינם ולעולם לא הסכמתי להעסיק סטודנטים.ות שפונים אלי בחינם, אבל אם זה מה שאתם צריכים לעשות, אני כסטודנט הייתי עושה גם את זה)
4. לצבור ידע ועומק בתחומים הרלוונטיים – לדוגמה, אם דיברנו על מנהל עסקים ופסיכולוגיה, אז להקפיד לקרוא ספרות רלוונטית (לא צריך ספר ליום, גם ספר אחד לשבועיים או חודש יכול להיות התחלה טובה), לשמוע פודקאסטים מהתחום או לקרוא בלוגים וניוזלטרים רלוונטיים. למה? כי בסוף כשתסיימו את התואר, שנייה אחרי שיחליטו אם מקבלים אתכם.ן לאן שהוא על בסיס הקו״ח והראיון עבודה והמבחן (אם היה כזה) וכו׳, כל מה שיעמוד ביניכם לבין הצלחה, הנאה והגשמה מקצועית הוא הידע שלכם והיכולות שרכשתם על פני השנים (כמובן שגם השנים לפני התואר אבל לא מעט שנות התואר עצמן) – העומק של ההבנה שלכם את התחום, המקצוענות שלכם, ההאהבה שלכם לעיסוק, הרצון ללמוד עוד, היכולת להתגמש ולהשתנות בהתאם לצורך ולמציאות המשתנה, הנחישות והרבה פחות אם קיבלתם 98 בחדו״א או לא או 93 במבוא לפסיכולוגיה א׳
5. וזה מוביל אותי לנקודה הבאה – ציונים… אני אישית לא חסיד גדול של התעקשות על ציונים מעולים, אני זוכר את עצמי אומר לסטודנטים ולסטודנטיות שלי בת״א שאם הם קיבלו יותר מ-75-80 במבחן (גם 61 מבחינתי היה סבבה, אבל זה מסוכן כי המרחק בין 61 לנכשל הוא קרוב מידי) זה אומר שהם למדו יותר מידי והיה עדיף שאת יתרת הזמן היו משקיעים במשהו אחר שנותן להם ערך (לא משנה אם זה לקחת ברייק מתקופת המבחנים או לקרוא ספר מעניין בתחום שהם מתעניינים בו). יכול להיות שיש מקומות ספציפיים שעדיין מסתכלים על גיליון הציונים של בוגרי תואר, אבל מההיכרות שלי את המציאות המקומות האלו הם לרוב מקומות דיי מיושנים ולא רלוונטיים ואם יש כאלו אני אישית חושב שלא היה בא לי לעבוד במקום שיעדיף מישהו עם ממוצע 90 על פני מישהי עם ממוצע 76 אבל 1,000 שעות ניסיון שהיא צברה במהלך התואר ב-3 תפקידים שונים, עסק שקם ונפל וים הבנה בתחום והיכרות עם הנושאים החמים, עם טרנדים ועם תשוקה למקצוע
אני יכול להעיד על עצמי כשאני מראיין עובדים.ות עבור החברות שלי או עבור לקוחות שמבקשים ממני להתרשם ממועמדים.ות אצלהם אני ממש מחפש את אלו שמבינים את התחום לעומק, שניסו לגעת ולהשתפשף לפני שיצאו לשוק פורמלית, שנכשלו בדרך ופחות מתלהב מאלו שהתנגשו במציאות בפעם הראשונה דקה אחרי שנגמר התואר.
לסיכום – אני חושב שללכת ללמוד תואר, בטח בישראל עם המחירים היחסית סבירים, זה דבר נכון לעשות (אלא אם כן אתם כאלו שכבר נמצאים במצב שאתם נעולים על מה אתם רוצים, מצאתם את מה שאתם אוהבים ועושים בו חיל ואז במקרה כזה אני ממליץ לוותר על התואר ״כדי שאמא תהיה מרוצה שיש לי תעודה״ או ״בשביל ביטחון״ ולהמשיך לתת בראש). לא בהכרח בגלל התואר עצמו אלא יותר בגלל העובדה שאם תנצלו נכון את התקופה הזו ואת הפלטפורמה שהתואר מאפשר לכם ו״ההגנה״ שהוא מעניק לכם ״מהחיים עצמם״, אתם תצאו בתום אותן 3-4 שנים א.נשים חושבים, מפוקסים, מדויקים ובעלי תפיסה והבנה מעמיקה של התחומים שבהם אתם הולכים לעסוק.
הבהרות:
*אני יודע שיש בישראל לא מעט סטודנטים.ות שצריכים להתפרנס במהלך התואר (גם אני הייתי כזה), עדיין אפשר להתפרנס במלצרות ב-60 ש״ח לשעה ולעבוד 50 שעות בחודש ואפשר להתפרנס במשרת סנג׳ר בחברה מעניינת או כמתמחה איפשהו ב-30 ש״ח לשעה אבל לעבוד 100 שעות ופחות לבלות או לישון או להימרח, זה עניין של החלטה
** אם מישהו.י מבינים ממה שכתבתי שאני חושב שסטודנט.ית צריכים לעבוד 19 שעות ביום רק בהיערכות לקריירה שלהם, התשובה היא לא. גם ללכת לפנג׳ויה כנראה תורם משהו לגיבוש הזהות שלך וזה כשלעצמו חשוב (אני אישית לא חובב למרות שגיא ושי המייסדים הם אנשים יקרים שבנו מוסד מדהים בעוצמות שלו) וגם להתבטל פה ושם (שוב – לא חובב הזאנר אבל מבין שא.נשים הם יצורים שונים), החוכמה היא לשלב במינון שעושה לכל אחד.ת טוב, ולהבין מהיום הראשון שנכנסת ל-Funnel של האקדמיה שלכל תואר יש ״מוצאי תואר״ (לא להיזכר בשנה ג׳ אלא גם בסמסטר ראשון של שנה א׳)
*** אם מישהו מהמכללה למנהל קורא את זה, עוד לא מאוחר מידי לבטל לי את הקורס 😉
