מה הכוונה? אני רוצה לקחת את Blue Apron כדוגמה – החברה האמריקאית שהביאה לתודעה את הנושא של מארזי מזון לבישול מוכנים לראש – אתה נרשם למנוי ופעם / פעמיים / שלוש בשבוע אתה מקבל עד הבית קופסה עם כל המצרכים שאתה צריך בשביל לבשל ארוחה מפנקת. לכאורה – רעיון גאוני, אין כאן טכנולוגיה מרחיקת לכת, אבל יש כאן חדשנות מוצרית, מיתוג מעניין מאוד וביצוע לא רע בכלל.
כמות הפעמים ששמעתי לקוחות (מסוגים שונים ותחומים שונים בעולמות המזון), מהגדולים ביותר שיש, שסיפרו לי על זה שהם רוצים לייצר Blue Apron ישראלית היא מטורפת! אבל מה מסתבר, ש-Blue Apron היא ״לא כזו להיט״ (בלשון המעטה), החברה שהנפיקה בארה״ב לפני קצת פחות מ-4 שנים ברעש גדול ושווי מטורף על יותר מ-2 מיליארד דולר (בזמנו זה היה הרבה יותר נחשב מהיום), שווה היום בקושי 100 מיליון דולר! אני לא נכנס רגע לסיבות שבגינן החברה דועכת (הן ד״א לא בהכרח קשורות לרלוונטיות של המוצר) ואני גם בוודאי לא מנסה לומר שלייצר חדשנות או לעקוב, ללמוד ולקחת את הטוב מחברות מובילות וחדשניות בארץ ובעולם זה רע (נהפוכו – תמיד תפתחו עיניים!), אני רק ממליץ על שני דברים:
2. כל רעיון/גימיק/קונספט חשוב לבחון דרך המציאות שלכם כחברה וכאנשים. אני לא מאמין שחברה צריכה להגביל את עצמה לגבולות הקיימים וזה חשוב מאוד למתוח את גבולות האפשר. אבל מצד שני צריך להיות מחוברים לקרקע, אם אתם חברה מסורתית שאת ה-CRM או ה-ERP שלכם לקח 3 שנים להחליף, לא סביר שתסתכלו על סטארט אפ שבנה עוזרת קולית מורכבת ותעריכו שזה ייקח לכם הטמעה של שבועיים – שלושה… או במילים אחרות – לחדש והרבה, אבל לנסות להיות מודעים ללו״זים, יכולות, איכות כוח אדם וכו וכו.
