הסטארט אפ האמריקאי Boom Technology שעובד על דור חדש של מטוסים על קוליים הודיע בשבוע שעבר על עסקה משמעותית נוספת, והפעם עם אמריקן איירליינס שהתחייבה על רכישה מראש של 20 מטוסים עם אופציה לרכישה של 40 נוספים. אני עוקב אחרי Boom כבר לא מעט זמן וזה כל פעם מחדש מדהים אותי שתחום כל כך משמעותי לאנושות כמו טיסות נותר ללא מענה וללא חדשנות כמעט בכלל כבר עשרות שנים (זו עוד דוגמה לכך שלמרות שזה אולי נראה אחרת – אנחנו נמצאים בלפחות עשור של קפאון טכנולוגי ביחס לקפיצות המדרגה שעשינו בעשורים הקודמים), כדי להבין את זה – צריך להבין את הרקע של המטוסים העל קוליים ושל בום, אז נתחיל כהרגלנו בהתחלה:
1. מטוס על קולי הוא מטוס שיודע לטוס מהר יותר ממהירות הקול (מהירות הקול היא 1234.8 קמ״ש), מטוסים על קוליים כמו הקונקורד והמטוס המתוכנן של Boom טסים במהירות של פי 2 מהמהירות הזו
2. כבר בתחילת שנות ה-60!! של המאה הקודמת יוצרו מטוסים על קוליים, המטוס הראשון היה סובייטי (אבל הוא פעל בעיקר פנימית בבריהמ״ש ולתקופה קצרה מאוד), אבל המטוס השני שיוצר והמפורסם מכולם הוא הקונקורד
3. הקונקורד הוא תולדה של שיתוף פעולה אסטרטגי בין ממשלות בריטניה וצרפת והוא החל לפעול מסחרית כבר בשנת 1976. החברות שהפעילו קווים עם המטוס הן בריטיש איירוויז ואייר פרנס, תחילה רק בקווים ללא ארה״ב (בגלל התנגדות אמריקאית שהמטוסים המרעישים האלו יפעלו בשטחה) ולאחר מכן גם בקווים לניו יורק ווושינגטון. הקונקורד פעל משנת 1976 ועד 2003 השנה בה הוא קורקע סופית, במהלך השנים נמכרו רק כמה עשרות מטוסים כאלו ברחבי העולם והחברות המרכזיות שהפעילו טיסות קונקורד לאורך כמעט 40 שנה הן אייר פרנס ובריטיש איירוויז בקווים של לונדון – ניו יורק / וושינגטון ופריז ניו יורק / וושינגטון. ההערכות הן שהטיסות האלו אף פעם לא היו כלכליות והופעלו בעיקר מטעמי יוקרה עבור החברות שהפעילו אותן
4. הסיבות להפסקת הייצור והקרקוע של המטוסים האלו היו משולבות – גם עלויות מאוד יקרות של תפעול המטוסים (כרטיס לונדון – ניו יורק יכול היה להגיע בקלות ל-10,000$), גם תאונה קטלנית שאירעה בטיסת קונקורד ביולי 2000 וגם ירידה כללית בהיקף הטיסות הבינ״ל בשנים שאחרי אסון התאומים. כל אלו יחד הביאו להדממת הפרויקט והוצאת כל המטוסים משימוש פעיל
5. כמה זה היה אפקטיבי לטוס בקונקורד? אם שמים רגע בצד את הרעש הבלתי נסבל שהמטוס עשה, מבחינה פרקטית זה סופר אפקטיבי, הקונקורד ידע לעשות את הקו לונדון – ניו יורק או פריז ניו יורק בחצי מהזמן (3.5 במקום 7 ו-4 במקום 8 שעות בהתאמה). זה נשמע לא קריטי, אבל אם תחשבו על טיסות עסקים, אם תחשבו על א.נשים שמנהלים קריירה בחו״ל, על נציגים דיפלומטיים וכו׳ – זה סופר קריטי. לטוס 7 שעות מלונדון לניו יורק או הפוך זה אירוע משמעותי שבו אתה מאבד כמעט יום, סובל מיותר ג׳ט לג וכו׳, אבל לטוס 3.5 שעות זה משהו ״בקטנה״ שאתה יכול לטוס בבוקר, לעשות פגישות ולהיות בבית עוד באותו לילה, לפני שהספקת בכלל להרגיש ג׳ט לג
6. ומה לגבי Boom (שם גאוני לחברת מטוסים – Boom!! איזה אומץ יש למייסדים)? החברה הוקמה ב-2014 ועד היום גייסה כ-270 מיליון דולר וקיבלה הזמנות מכמה חברות ביניהן יפן איירליינס (שגם השקיעה בחברה), יונייטד איירליינס (שהזמינה גם 15 מטוסים ואופציה לעוד 30). לטענת החברה המטוס אמור להיות מוכן ב-2025, להתחיל לטוס (טיסות ניסוי, משלוחים וכו׳) ב-2026 ולהסיע נוסעים ב-2029
7. יש כמובן סימני שאלה רבים בנוגע לפעילות של מטוסים על קוליים בעידן הנוכחי שלנו, לדוגמה – כמה זה מזהם יותר ממטוס רגיל? למה צריך את זה בעידן של מטאוורס וזום וכו׳? מה עושים עם הרעש הנוראי של המטוסים האלו? ועוד ועוד. לגבי הנושא של הזיהום, החברה טוענת שהמטוס ישתמש ב-100% דלק תעופה בר קיימא, אבל לא ממש פירטה איזה ומה תהיה טביעת הרגל הפחמנית של המטוס. בנוסף לגבי הרעש לטענתם הם מצאו פתרון להנמכה משמעותית של הרעש העל קולי שהמטוס מייצר אבל גם כאן – אין עדיין מספיק פרטים.
עד כאן נתונים ורקע, מבחינתי חברה כמו Boom היא דבר נהדר לעולם, למה?
1. כי אני מאמין שאם נצליח להוריד בחצי (ואני מניח שבהמשך זה יהיה יותר) את זמני הטיסה הבין יבשתיים זה עוד צעד בהפיכת העולם למקום מאוחד יותר, יותר א.נשים יוכלו לטייל ״בצד השני של העולם״, יותר א.נשים יוכלו לעשות עסקים ״בצד השני של העולם״. היום לוס אנג׳לס – סידני זה 14.5-15 שעות, עם המטוס של בום זה אמור להיות לטענתם 8, טוקיו סיאטל היום 8.5 שעות, עם המטוס שלהם זה אמור להיות 4.5, מדריד בוסטון 3.5 במקום 7.5 ועוד ועוד…
2. כי החדשנות כשלעצמה חשובה מאוד בעיני, כאמור – אני חושב שהאנושות נמצאת בסוג של סטגנציה בעשורים האחרונים (בעיקר ב-10-15 שנים האחרונות), זה נכון שיש הרבה דברים שמתפתחים בשנים האחרונות כמו NLP ו-AI וטכנולוגיות גרפיות מטורפות וכו׳, אבל שום דבר מזה עוד לא הגיע להבשלה ולפריצת דרך ברמה של פריצות דרך שראינו בעבר (הסמארטפון, המחשב הביתי, האינטרנט, אנטיביוטיקה, חשמל, מנוע קיטור, מכונת דפוס, הגעה לירח וכו׳ וכו׳) וככל שיש חברות כמו Boom שדוחפות שת המוסכמות לקצה, שמנסות במקומות שלא הרבה אחרים מנסים, זה מצוין בעיני ולו רק בשביל להניע את גלגל החדשנות, להראות לילדים וילדות שאין דבר שעומד בפני הרצון וכל דבר שנרצה נוכל בסופו של דבר להשיג, גם אם זה אומר לנצח את חוקי הפיזיקה. בגלל זה אני מת על פרויקטים כמו Boom, כמו Space X, כמו The Boring Company והלוואי והיו מלמדים גם אותם בבתי ספר (יש איפה תאמינו לי, 90% מהדברים שדוחפים לילדים.ות שלנו לראש זה שעמום שהם מזמן יכלו למצוא בגוגל / יוטיוב ב-1/10 מהזמן)
הלוואי והם יצליחו, הלוואי שזה יהיה לפני 2029 והלוואי שיהיו עוד ועוד פרויקטים כאלו שלא לוקחים את הדברים כמובן מאליו ולא נרתעים ממוסכמות או מגבלות, זה נהדר בעיני.
אנקדוטה קטנה לסיום – רוצים דוגמה לכמה קפאנו במקום? בבקשה – האדם הראשון שדרך על הירח היה ניל ארמסטרונג ב-21.7.1969 כחלק ממשימת אפולו 11, אבל מי היה האחרון לדעתכם.ן? אסטרונאוט בשם יוג’ין סרנן ב-15.12.1972 במשימת אפולו 17. כן-כן, למרות שהגענו לירח ב-1969 כבר כמעט 50 שנה אף אחד לא טס לירח (האמריקאים החליטו לבטל את הטיסות לירח בגלל סיבות כלכליות), אני לא מדבר בכלל על מאדים וכוכבים אחרים שדורשים מחקר (שאילון מאסק לדוגמה מנסה להביא לשם א.נשים עם SpaceX). ואם הגעתם.ן עד לכאן בפוסט, אז תנו בתגובה 🍻 ונרים כוסית יחד לחיי החדשנות…
